כניסה לגנים שם משתמש: סיסמה:
  •  
מסלול לימודים
פרסום אפקטיבי
פתח/י אתר לגן
פתחי אתר מקצועי לגן
מה חדש
סקר
  איך אתם תורמים למאמץ לשמירת הבטיחות בדרכים?



hishtalmut.jpg
על הורות הומו - לסבית מאת פרופ' סלביה פוגל ביזאוי
 

לא לצאת מהארון - לפרק אותו !

על הורות הומו - לסבית

סלביה פוגל-ביזאוי

ראש תכנית מ.א. בלימודי משפחה, המכללה למינהל.

"היום אבא ואבא באים לקחת אותי מהגן"; אני נוסעת לחופש עם אימא ואימא ואבא שלי". משפטים כאלה אנחנו שומעים יותר ויותר –ולמרות זאת, חלק מאיתנו נשאר נבוך כשהוא שומע אותם. אינני מתייחסת כאן למבוכה רווית שנאה וזעם שיחד עם הבלבול שהיא מבטאה, מתפרצת בצורה של עלבונות והשפלות כלפי הילדים והוריהם, אשר היום הם חלק הולך וגדל מהקהילה הלהטב"ית ( קהילת הלסביות, ההומוסקסואלים, הטרנסגינדרים והביסקסואלים).  אני מתייחסת כאן לחלק נכבד של אנשים  המבקשים לענות בצורה מכבדת ומקבלת, אך אינם בהכרח  יודעים איך, היות ומשפטים כאלה יוצרים אצלם בלבול קוגניטיבי ורגשי.

לנוכח עובדה זו, כדאי לנו לחשוב ולשאול מה מקור מבוכה זו, קרי  מה גורם לחלק נכבד מאיתנו להתבלבל ולנסות -  לא תמיד בהצלחה - לאמץ את ההתנהגות הראויה ?

ניתן לשער שגורם אחד למבוכה זו הינו העובדה שהכלת ההומו-לסביות לחיק הנורמטיבי החם של החברה היא חדשה מאוד ( ועדיין לא מלאה), כך שסטריאוטיפים שונים ומשונים עדיין טבועים בנו עמוק בעוד שהקודים לא ברורים . סטריאוטיפים אלה קשורים חלקם לכך שעד תחילת מאבקה של התנועה ההומו-לסבית לקידום זכויותיה, החל מסוף שנות ה-60,  ההומוסקסואליות נתפסה בשיח המקובל בעיקר במונחים של סטייה, מחלת נפש או  עבירה פלילית. בהקשר זה, ראוי להזכיר  שרק ב-1973 הוצאה ההומוסקסואליות מרשימת ההפרעות הנפשיות (ה- DSM ) על ידי האגודה הפסיכיאטרית האמריקאית בעוד שבישראל, רק בשנת 1988 בא לקיצו האיסור החוקי על קיום יחסי מין בין שני אנשים מאותו המין.

תרומה נוספת לסטריאוטיפים הטבועים עמוק בנפשנו היא העובדה שלא קיים מספיק ידע ולא מופץ מספיק מידע בכל הקשור לזוגיות ולהורות ההומו-לסבית . כתוצאה מכך, סוגיות אלה לא תמיד מוכרות ולא תמיד מובנות, למרות שהן ניצבות כבר שנים רבות במרכז האג'נדה הלהטב"ית, לפחות בצפון אמריקה ובישראל.  חוסר ידע זה ואי הבהירות שהוא יוצר  רק מתחזקים יום יום , כאשר, הודות לטכנולוגיה הרפואית ולהרחבת מוסד האימוץ, מתהוות משפחות חדשות מהסוג שעד לפני ארבע עשורים לא ניתן היה אפילו לחלום עליהן. אין תמה לכן שקשה לנו להשתנות ולחשוב אחרת, בלי סטריאוטיפים ולהסתגל לשינויים המאפיינים היום את מוסד המשפחה.  

למבוכה  המלווה חלק מאיתנו במפגש עם ההורות  ההומו - לסבית, יש רובד נוסף,   רובד רגשי וערכי כאחד, שגם הוא מושרש עמוק בתוכנו. במסגרת רובד זה, ניזונה המבוכה שלנו מהעובדה  שלפנינו מתגלה הורות חדשה, בלתי ידועה, בלתי מוכרת, המאתגרת את כל מה שלמדנו וידענו עד כה לגבי הדבר ה"טבעי" ביותר והמובן מאליו ביותר: האמהות. בכך מתערערות גם כל אותן  ההנחות הקשורות  לאינסטינקט האימהי , הנחות שהן נכס צאן ברזל של התרבות האנושית, ויחד איתן מתערערים גם כל אותם המיתוסים אשר, במשך אלפי שנים, קבעו את מעמדן של הנשים בחברה והדירו את הגברים מאחת החוויות המרכזיות ביותר בחיי  האדם: ההורות. מולנו אם כן, מתהווה הורות חברתית, שאיננה בהכרח מבוססת על גנטיקה וביולוגיה , אלא מבוססת קודם כל על חובת ההורים כלפי ילדיהם וכלפי זכויות האדם שלהם. בקונסטלציה כזו, אין חשיבות לזהות המגדרית של ההורים: ההורים הטובים והראויים הם אלה המקנים חום ואהבה לילדיהם , תוך סיפוק צרכיהם הבסיסיים, צרכים אשר מפורטים  באמנת זכויות הילד של האו"ם, מ-1989, ועליה חתמה  ב-1991 מדינת  ישראל.

כשמדובר בהורות הומו לסבית, ההתייחסות לטובת הילד יכולה להיות מקור נוסף למבוכה האוחזת בחלק מאיתנו. הסיבה לכך היא שרבים  מתלבטים  בשאלות הנוגעות להתפתחותם האישית והרגשית של הילדים , להתקבלותם החברתית וכמובן לזהותם המגדרית. התלבטות זו נובעת מכך שלא כולם יודעים שכיום לכל השאלות האלה יש תשובות ושתשובות אלה, אשר הצטברו ממחקרים רבים החל משנות ה- 70,  מצביעות  על כך שאין הבדל בין ילדים שגדלים במשפחות חד מיניות לבין ילדים שגדלים במשפחות הטרוסקסואליות . בשני המקים, אחוז הילדים הנורמטיביים ואחוז הילדים הפחות נורמטיביים דומה, עם הבדל קטן אחד בכל זאת: הילדים במשפחות הומו לסביות נוטים להיות יותר סובלניים ויותר פתוחים כלפי ה"אחר".

מה אנחנו לומדים מ"מורה נבוכים" קצרצר זה ? נראה לי שהתשובה  המתבקשת היא שהמבוכה בסוגיות אלה לא צריכה להתקיים עוד: המשפחות ההומו לסביות הן חלק מהמשפחות החדשות ובעתיד, מספרן רק ילך ויגדל.  כפי שראינו, תורמים לכך וימשיכו לתרום לכך, התפתחות הטכנולוגיה  הרפואית; תפיסת ההורות החברתית; עיקרון טובת הילד ויחד איתם מאבקה של הקהילה הלהטב"ית לחיות בכבוד. במילים אחרות, מה שאנחנו יכולים לומר  הוא שהיום פסק הזמן לצאת מהארון והגיע הזמן לפרקו.

אודות כותבת המאמר

פרופ' סלביה פוגל -ביזאוי

ראש תכנית המ.א. בלימודי משפחה,

בית הספר למדעי ההתנהגות

המכללה למינהל.

  http://www.colman.ac.il/registration/reg_info/familystudies/Pages/default.aspx

חיפוש
חפש:  
שם:  
עיר:  
 
קבלו עדכונים מהארגון
שם:
דואר אלקטרוני:
מרכז הדרכה
       
שידור חי
                       
ארגון גני הילדים הפרטיים תקנון צור קשר כניסה לאתרי גננות מדריך לניהול אתר ניהול ספקים מפת האתר אינדקס גנים גני ילדים גננות משתפות לוחות לימודי גננות

© כל זכויות שמורות לארגון גני הילדים הפרטיים בישראל                             בניית אתר                                האתר מנוהל ומפוקח על ידי - נגב ניהול אתרים באינטרנט