ילד: "אמא, מה זה?... ולָמה?...איך זה עובד?.... לְמה?... את אוהבת את זה?.... מה את חושבת על זה?....
מה חשוב בזה?.....מתי?.....איפה?......"
מקשיב...מביט...מסתכל...ושוב שואל.......
 
ואנחנו ההורים, מה מסקרן אותנו? ועבור מי אנו מסתקרנים?
 
סקרנות: הרצון לחקור, לברר, לגלות דבר מה....
עם זאת, ישנם שני סוגים של סקרנות:
סקרנות לפרטים וסקרנות לאדם.
הסקרנות לפרטים הינה צמא עבור פרטים טכניים, פרטי הסיפור, מין צורך רכילותי ואינפורמטיבי עבור השואל.
לעומת זאת, הסקרנות לאדם, הינה "שרות" עבור הנשאל והדרך הטובה ביותר עבורו, להכיר את עצמו.
 
לדוגמא – סקרנות לפרטים:
בן: " היום המורה צעקה בכיתה"
אמא: "צעקה, למה, מה עשיתם?"
בן: "כלום"
אמא: "אז למה היא צעקה"
בן: "לא יודע...חלק דיברו, חלק הפריעו....מה יש לאכול?"
אמא: "מי דיבר?.....איך הפריעו?"
בן: "תום דיבר עם איציק ויוסי השתולל עם סיון"
אמא: "מה היא צעקה"
בן: "לא זוכר"
אמא: "מה היא עשתה אחר-כך?"
בן: "אמא, לא זוכר, מה יש לאכול?"
 
אם תשימו לב, במודע או שלא במודע, האם כלל לא התעניינה בילד, אלא רק בפרטי הסיפור.
היא סיפקה את צרכיה הרכילותיים והשאירה את ילדהּ עקר, לא מסופק ואפילו קצת חסר סבלנות כלפי השיחה.
השיחה נעשתה משעממת עבור הילד כיון שאין פה חדש עבורו,
אין פה למידה עבורו, מבחינתו, זוהי חזרה על פרטים שהוא כבר יודע...
 
להלן הדוגמא עם סיפור המורה בכיתה, אך הפעם האם סקרנית לִבנה ולא לפרטי הסיפור:
 
בן: "המורה היום צעקה בכיתה"
אמא: "איך הרגשת כאשר היא צעקה?"
בן: "לא נעים"
אמא: "מה גרם לחוסר נעימות אצלך?"
בן: "זה לא נעים לי כשצועקים עליי"
אמא: "אני שומעת שאתה מרגיש שהיא צעקה עליך"
בן: "כן"
אמא: "מה זה אומר עליך כשצועקים עליך?"
בן: "שאני לא בסדר"
אמא: "זה באמת לא נעים להרגיש לא בסדר",
"מה עושה אותך לא בסדר?"
בן: "רותי לא שמעה מה שהמורה אמרה ולכן חזרתי עבורה, על דברי המורה."
אמא: "מה אתה חושב שלא בסדר במה שעשית?"
בן: "שהמורה צעקה עליי"
אמא: "בוא נשים רגע את הצעקה של המורה בצד, נגיד שהיא לא היתה צועקת, איך היית מרגיש כלפי מה שעשית?"
בן: "הייתי מרגיש טוב"
אמא: "מה גורם לך להרגיש טוב?"
בן: "עזרתי לרותי"
אמא: "כן, לעזור בד"כ מרגיש טוב וכך אני מכירה אותך, אוהב לעזור לזולת.
אז איך הצעקה גרמה לך להרגיש שאתה לא בסדר כאשר אתה עוזר למישהו?"
בן: חשיבה...
 
בדוגמא זו, השיחה כלל לא נגעה בפרטים "רכילותיים" אלא רק בילד עצמו, ברגשותיו, תחושותיו ומחשבותיו.
השיח היה עבור הילד, עבור הלמידה שלו את עצמו, את חייו.
כל שאלה של האם עוררה בו מחשבה, תהייה, הסתכלות פנימה.
כאשר הילד גילה כי הוא מרגיש טוב עם המעשה שעשה, פתאום תחושת המועקה נעלמה
והתחלפה בתחושה טובה של הגשת עזרה. תחושה זו יצרה אצלו חופש, היעלמות המועקה ותוספת בטחון עצמי.
 
נשאלת השאלה, למה להיות סקרן עבור ילדינו?
 
אושרם של ילדינו
כאשר אנו סקרנים עבור ילדינו ואנו שואלים אותם שאלות, במרחב בטוח, ללא שיפוטיות וביקורת,
אנו גורמים להם לחשוב, להקשיב לעצמם, לערכיהם, להכיר את עצמם ואת רגשותיהם,
למצוא את הנכון והמתאים להם בתור אנשים.

אני מאמינה, שכאשר אדם יודע את עצמו, הוא חופשי וכאשר האדם הוא חופשי, הוא מאושר.
החופש עליו אני מדברת, הינו החופש לבחור, החופש להיות, חופש מדפוסי התנהגות, חופש מביקורת עצמית וממחשבות מעקבות. האושר, במקרה זה, אינו דבר "תלוי חיצוני" אלא אושר אמיתי, עמוק ופנימי.
 
לימוד כלי לחיים
כאשר אנו מתנהגים בדרך מסויימת, אנו מלמדים את ילדינו להתנהג באותה הדרך.
כלי החקירה וההתבוננות, כלומר, הסקרנות, הינו כלי שישאר עימם ויעזור להם בהמשך חייהם.
 
בטחונם העצמי של ילדינו
כלי זה מלמדם כי בתוכם כל התשובות והפתרונות.
כלי זה מלמדם את הדרך למצוא את ההארות בתוכם.
עובדה זו מעניקה תחושת בטחון ועוצמה מאין כמוהה.
 
להלן דוגמא נוספת לסקרנות לאדם ולא לפרטים
 
כרמל: "אמא, הלוואי ואת היית ענת ואבא היה רונן ואני הייתי נועה, וצליל ומשי היו מתות"
אמא: "אמממ מעניין, מה סיטואציה כזו היתה מאפשרת לך?"
כרמל: "זה היה מאפשר לי להיות הבכורה ושיהיה לי אח קטן"
אמא: "ומה זה אומר עלייך כשאת הבכורה ושיש לך אח קטן?"
כרמל: "שאני גדולה ואני מחליטה"
אמא: "ואז איך היית מרגישה עם עצמך?"
כרמל: "כיף"
אמא: "תגידי עוד"
כרמל: "זה כיף לי להיות גדולה ומחליטה"
אמא: "מתי, כבר היום, את גדולה ומחליטה?"
כרמל: חשיבה...."אני כבר ילדה גדולה ובוגרת ואני מחליטה עליי, לא האחיות שלי...."
אמא: "כן בובי, גם אני חושבת כך, את כה גדולה ובוגרת ויודעת להחליט מה את רוצה,
את נהדרת"
 
שימו לב כי הסקרנות לאדם עצמו, במקרה זה כרמל, גרמה לחוסר שיפוטיות וביקורתיות כלפי הנאמר על-ידה,
ואיפשרה שיח מעמיק ומלמד עבור כרמל ועבור האם כאחד.
 
חלקכם ודאי יאמרו "זה לא אני, כך אני לא מדבר"
תשובתי אליכם תהיה:
קחו את הכוונה, המטרה והמסר ועשו זאת בצורה שלכם.
כמו כן, כל הרגל חדש הינו מוזר, קשה ולא נוח, אך עם הזמן והתרגול
זה יעשה נוח וטבעי יותר ויותר
 
שיהיה בהצלחה ובכיף
שני

 

 

על הכותבת

 

 

שני הורביץ CPCC מאמנת ילדים והורים, מנחת קבוצות וסדנאות
שני נמנית על קבוצה קטנה ואיכותית של מאמנים בארץ ובעולם בעלי תואר CPCC
מוסמכת ע"י ביה"ס הבינלאומי לאימון CTI ואיגוד המאמנים הבינלאומי ICF.
נסיון מעל 15שנה בתחום ההנחיה והדרכה של מבוגרים וילדים בארץ ובחו"ל.
כותבת מאמרים בנושא הורים וילדים במספר אתרים ועיתונים,
כתבת מומחית בנושא הורים וילדים באתר מאמרים. 
נסיון בתחום החינוך:
מדריכה לחינוך ב.פורמלי (גיל ההתבגרות) וטיפול בילדים הן באופן פרטי והן בגנים (הגיל הרך)
בוגרת תוכנית מנהיגות מאמנים באירופה ומנהיגות אישית ועיסקית בדרום אפריקה
דוברת עברית ואנגלית, נשואה באהבה 17 שנה, אמא לשלוש (תאומות+1)