עם זאת, יש כמה נקודות שכדאי להקפיד עליהן בעת התקשורת עם הילד, על מנת להקל עליו את הדיבור. עקרונות אלו נכונים לגבי מצבים של תקשורת ודו-שיח עם הילד בכלל, ולגבי מצבים שבהם יש חוסר שטף בפרט. אכנה את שלושת הנקודות החשובות ביותר המסייעות להגיע לדיבור שוטף בשם שלושת ה-ש':

·         שהות – האטה של קצב הדיבור מסייעת להשגת שטף. ולכן, כדאי להשהות ולהאט את קצב הדיבור שלנו במהלך השיחה. אם אני אדבר יותר לאט, הילד יחקה זאת באופן בלתי מודע ובלתי מכוון, וידבר בעצמו לאט יותר.

·         שקט – הורדה של עוצמת הקול עוזרת אף היא. במהלך השיחה עם הילד, אני משתדלת להוריד את עוצמת הקול שלי, לדבר בקול חלש ורך. הילד באופן טבעי מחקה את סגנון הדיבור הזה, ומוריד גם הוא את העוצמה.

·         שפה פשוטה - להפחית עומס שפתי. פעמים רבות הגמגום מחמיר כאשר נדרשת מהילד שפה "גבוהה", משפטים ארוכים ומורכבים. ולכן כאשר הילד נמצא בתקופה שאינה שוטפת, כדאי לדבר עמו במשפטים קצרים ופשוטים יותר, ולא לדרוש ממנו לספר ולהרחיב. לא לשאול שאלות מורכבות וקשות ("איך היה היום בגן?", "מה תרצה לאכול?"), אלא להפנות אליו שאלות קצרות או "סגורות" ("היום שיחקת בחצר?", "רוצה בננה או תפוח?").

כמה נקודות חשובות נוספות שיעזרו ליצור תקשורת "תומכת שטף", הן:

·         סבלנות סבלנות ושוב סבלנות. הכי חשוב - ליצור אוירה מקבלת ונעימה בזמן השיחה, לתת לילד זמן, להאזין ולהקשיב לו בתשומת לב, להביט בו, ולא לשדר "לחץ" ומתח. הדבר ייתן לו שהות ומרווח לארגן את המסר אותו הוא רוצה לומר. כאשר הילד מצליח לומר מה שרצה, עלינו להתייחס לתוכן (מה הילד אמר) ולא לצורה (איך הוא אמר זאת).

• להשתדל להימנע ולמנוע מצבים תקשורתיים בהם יש גמגום רב. אם בשבתות הולכים לחברים ושם יש "לחץ" והתרגשות שמחמירים את הגמגום, כדאי להימנע מכך עד שתהיה הטבה. אם אפשר, להשתדל להפחית מצבים של לחץ זמן (אפשר לנסות לקום מעט יותר מוקדם בבוקר..).
• האם לעזור לילד ולומר במקומו מילה "תקועה"? זה מאד תלוי בילד. יש כאלו שמאד מתרגזים ומתעצבנים כאשר משלימים להם מילים, ויש כאלו שממש נושמים לרווחה. תנסו בעדינות..

 

 

 

 

על הכותבת - ד"ר מיכל איכט

 

 

אני בוגרת תואר ראשון (BA) שני (MA) ושלישי (PhD) בחוג ללימודי הפרעות בתקשורת של הפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל אביב.

במסגרת התואר השני חקרתי את נושא הקשב הבררני (קשב סלקטיבי), ובמסגרת לימודי הדוקטורט עסקתי בנושאי זיכרון ושיכחה.

כיום אני מרצה בכירה בחוג להפרעות בתקשורת של המרכז האוניברסיטאי אריאל.

אני עוסקת בתחום ההפרעות בתקשורת מזה כ-12 שנים, כאשר בעבר עבדתי במגוון מסגרות ציבוריות

(מרפאות "מכבי שירותי בריאות", שלוחת היחידה להתפתחות הילד, יחידה לטיפולי בית)

ואילו כיום עיקר פעילותי בקליניקה פרטית.

במסגרת עבודתי אני עוסקת באיבחון קשיי שפה, דיבור, ותקשורת,

טיפול בהם והדרכה וליווי של הורים ומשפחות. תחומי העיסוק העיקריים שלי הנם:

הפרעות שפה :

                               קשיים ברכישת השפה אצל פעוטות וילדים צעירים.

                               קשיי שפה כחלק מהפרעות התפתחותיות או תסמונות שונות.

                               הפרעות שפה ולמידה בקרב ילדים בגיל בי"ס ומתבגרים.

                               לקויות שפה נרכשות (אפזיה), בעקבות אירוע מוחי או חבלת ראש.  

הפרעות דיבור:

                               שיבושי היגוי אצל ילדים ומבוגרים.

                               הפרעות קול

                               הפרעות בשטף הדיבור (גמגום), אצל ילדים ומבוגרים.

הפרעות תקשורת:

                               טיפול בילדים ומתבגרים בעלי לקויות תקשורת (PDD, אוטיזם).