ילדים רבים מגלים בשלב זה או אחר של ילדותם המתקדמת, כי אין באמת שדים בארון וקול החריקה בלילה הוא אכן עץ מתנדנד מחוץ לחלון. הפחדים, כך נדמה הם חלק מתהליך הבשלתו של כל ילד, נער ומבוגר, הם חלק ממנגנוני הגוף לשמירה עליו. אז מדוע בכל זאת אנו כהורים נבהלים בכל פעם מחדש כאשר הילד מגלה לנו את פחדיו? ממה באמת ילדים פוחדים? ומתי בעצם יש מקום להתערבות חיצונית? על כל אלו במאמר הבא...

כל הפחדים כולם...

כל ילד חווה פחדים במהלך שנתו. פחדים אלו באים לידי ביטוי בחלומות וסיוטים והם תופעה שכיחה אצל ילדים בני שנתיים עד ארבע שנים ומהווים אקט מפחיד שאורכו כמספר דקות אשר ברוב המקרים מביא ליקיצתו המוקדמת מידי של הילד. לאורך ההסטוריה, מעטים הם ההורים שלא חוו לפתע במהלך הלילה את אותה צעקה היסטרית מחדר הילדים...

גילאי שנתיים ושלוש מאופיינים אצל הילד בהליך מחשבתי המאפשר לו לפתח את דמיונו, משחקי חשיבה וסימולציות דימיוניות הן רק חלק קטן מסדר יומו. מכיוון שבשלבים אלו ההבדל בין דמיון ומציאות הוא דק והליך מחשבתם של הילדים מפותח מאוד, ילדים רבים מצליחים להכניס לחלומותיהם גם קלטים שאינם נעימים. למרות שלילד ישנם חיים דמיוניים בעיקר בשעות היום, בלילה המציאות שלו נראית קצת שונה, השוני בא לידי ביטוי בחלומותיו ואפילו בשעה ששוכב ער בחדרו החשוך או המואר חלקית. מבחינת הילד, הלילה הוא הלא נודע, ניתוק מהסביבה המוכרת אל עבר מקום לא ידוע כמעט.

המצוקה שחווה הילד בשנתו כאשר נגלים לו מראות לא נעימים בחלומו, היא מצוקה אמיתית. לעיתים, החלומות מגלמים פחדים מחיי היום יום, שמא אסון או סכנה לו ולמשפחתו, לעיתים, פשוט מדובר בפיסות מידע שצפות אל פני השטח: מפלצות, מכשפות ושאר מרעין. לפעמים, מקור החלום קשור ישירות לאירוע שקרה במהלך יומו של הילד, החלום עשוי לבטא מצוקה אמיתית אותה חווה הילד ונכון יהיה הדבר לתשאל את הילד בעת שחזר לאיתנו לפשר אותו אירוע, זאת בעיקר על מנת לטפל מאוחר יותר במוקד האיום עצמו ולמנוע הישנות החלום. חשוב להבין בשלב זה כי הילד שאינו יודע להפריד ולנתק בין החלום לבין המציאות, חייב בשלבים אלו של התעוררות הביעותים, את תמיכתו של המבוגר המוכר בכדי שיוכל להרגיש שוב במקום המוגן. הורים רבים שוגים כאשר בעת ההתעוררות של הילד בבכי היסטרי מוסיפים וצועקים עליו מתוך לחץ. עלינו כהורים לדעת ולהבין כי זהו תהליך נורמאלי לחלוטין אשר חולף עם הזמן.

איך מתמודדים?

אל תזלזלו במצוקתו של הילד, לפחדים אלו יש מקום אמיתי ונכבד בשגרת יומו. עלינו כמבוגרים לתמוך, לגשת ולהרגיע, להשיב את הילד למקום הבטוח, זאת תוך שאנו מביאים בחשבון כי תהליך הרגעתו של ילד במצב של בכי היסטרי עשוי לארוך מספר דקות לא מועטות. אם זאת, אין להתייחס לעניין בצורה מופרזת, עיסוק בבעיה באופן מוגזם מבחינת ההורים עשוי להפוך תופעה נורמאלית לחלוטין לבעיה אמיתית. אם לאחר חיבוק אוהב, מילים מנחמות וקצת שתיה קרה, חזר הילד לישון, פשוט אפשרו לו, אל תשאירו את הילד ער אם אין בכך הכרח...

אחד האלמנטים הטובים ביותר להקנות לילד את הבטחון בדבר השליטה בפחדיו, הינו השימוש באביזרים, מנורת לילה הניתנת לשליטה על ידי הילד, לוכד חלומות התלוי על התקרה (כמובן שכדאי להסביר לילד מהו תפקידו של הלוכד) וכן אביזרים נוספים אשר ישמשו לילד כמגן ללילה.

קבלת הפחדים של הילד באופן מחבק ומתחשב, היא השיטה הטובה ביותר לזרז את חלוף השלב ההתפתחותי הנ"ל. שיחה, משוב, עידוד ושימוש בטכניקות להשגת פחד, הן הדרך היעילה ביותר לפתרון משבר זה.