יוסף מוקיר שבת

מַעֲשֶׂה בָּאָדָם וּשְׁמוֹ יוֹסֵף, הַמְּכֻנֶּה "יוֹסֵף מוֹקִיר שַׁבַּת".
וְכִנּוּי זֶה נִתַּן  לוֹ מִשּׁוּם שֶׁיּוֹם הַשַּׁבָּת הָיָה חָשׁוּב לוֹ בִּמְיֻחָד,
וְתָמִיד הִשְׁתַּדֵּל לְכַבְּדוֹ בְּמַאֲכָלִים טוֹבִים.
בִּשְׁכוּנָתוֹ שֶׁל יוֹסֵף גָּר נָכְרִי עָשִׁיר מְאוֹד וּבַעַל נְכָסִים רַבִּים.
יוֹם אֶחָד אָמְרוּ לוֹ הַחוֹזִים בַּכּוֹכָבִים:
בְּכָל נְכָסֶיךָ יִזְכֶּה יוֹסֵף מוֹקִיר שַׁבָּת.
נִבְהַל הָאִישׁ, וּמָכַר אֶת כָּל  נְכָסָיו, וּבַכֶּסֶף שֶׁקִּבֵּל תְּמוּרָתָם קָנָה אֶבֶן יְקָרָה מְאוֹד - מַרְגָּלִית, אוֹתָהּ תָּפַר בְּכוֹבָעוֹ, וְהָלַךְ תָּמִיד בְּכּוֹבָעוֹ עַל רֹאשׁוֹ.
יוֹם אֶחָד, כְּשֶׁעָבַר בַּגֶּשֶׁר שֶׁמֵּעַל הַנָּהָר,
נָשְׁבָה רוּחַ חֲזָקָה וְהֵעִיפָה אֶת כּוֹבָעוֹ לַמַּיִם,
שָׁם בְּלָעוֹ דָּג גָּדוֹל.
עֶרֶב שַׁבָּת אֶחָד, 
יָצְאוּ דַּיָּגִים לַיָּם וְדָגוּ אֶת הַדָּג הַהוּא.
מִכֵּיוָן שֶׁהָיָה זֶה דָּג גָּדוֹל,
מִיָּד פָּנוּ לְיוֹסֵף מוֹקִיר שַׁבָּת וְהִצִּיעוּ לוֹ לִקְנוֹתוֹ.
יוֹסֵף שָׂמַח לִקְנוֹתוֹ לְתַבְשִׁילֵי הַשַּׁבָּת,
לַמְרוֹת מְחִירוֹ הַיָּקָר.
כְּשֶׁהֵכִין יוֹסֵף אֶת הַדָּג לְבִשּׁוּל
פְּתָחוֹ וּמָצָא בְּתוֹכוֹ אֶת הַמַּרְגָּלִית.
שָׂמַח מְאוֹד, וּלְאַחַר הַשַּׁבָּת מָכַר אוֹתָהּ בְּעַד הוֹן רַב.

עַל פִּי תַּלְמוּד בַּבְלִי, מַסֶּכֶת שַׁבַּת, דַּף קי"ט, עַמּוּד א