כניסה לגנים שם משתמש: סיסמה:
  •  
מסלול לימודים
פרסום אפקטיבי
פתח/י אתר לגן
פתחי אתר מקצועי לגן
מה חדש
סקר
  איך אתם תורמים למאמץ לשמירת הבטיחות בדרכים?



hishtalmut.jpg
בית הכנסת בעריכת תמר בר
 

בית הכנסת ערכה תמר בר

מתוך ויקיפדיה http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%91%D7%99%D7%AA_%D7%9B%D7%A0%D7%A1%D7%AA

בית כנסת הוא בית התפילה היהודי.

השם 'כנסת', מקורו מהשורש כ.נ.ס, והוא נקרא כך על שם ההתכנסות של האנשים בו. היהודים נוהגים להתפלל שלוש פעמים ביום, בבוקר תפילת שחרית, אחר הצהרים תפילת מנחה ובערב תפילת ערבית. בשבתות, ראשי חודשים וחגים נוספת תפילה אחר תפילת שחרית ושמה תפילת מוסף (ביום כיפור נוספת גם תפילת נעילה לאחר תפילת מנחה). בית הכנסת מכונה מקדש מפאת קדושתו והשוואתו לבית המקדש.

מניין

כדי שתפילה תיחשב כ"תפילה בציבור" נדרש מניין - מינימום של עשרה גברים בוגרים. "ומנין לעשרה שמתפללין ששכינה עמהם? שנאמר אלהים נצב בעדת אל" (תלמוד בבלי, מסכת ברכות דף ו עמוד א). כאשר התפילה אינה נערכת במניין, כלומר, כאשר מתפללים פחות מעשרה גברים, ישנם קטעים בתפילה שאינם נאמרים. אסור לומר קדיש ו"ברכו", קדושה וקריאת התורה, שנחשבים לחלקים המקודשים של התפילה, וכן אין נאמרת חזרת הש"ץ. מקובל כי תפילה במניין מתקיימת בדרך כלל בבית הכנסת, ומכאן שמו - מקום התכנסות לתפילה.

היסטוריה

מאז התמסדות בית המקדש בתקופת שלמה ועד גלות בבל, היה בית המקדש המקום היחיד בו נערך פולחן האל והמקום היחיד בו הותר להקריב קורבנות, אם כי היו פרצות גם בכלל זה והיו מעט מקרים בהם נוצרו מקומות פולחן חליפיים לבית המקדש.

בתי כנסת החלו להופיע בעקבות גלות בבל לאחר חורבן בית המקדש הראשון, אז היה חשש בקרב מנהיגי העם כי ללא בית מקדש העם ישכח את יהדותו.

בתקופת בית שני היו בתי כנסת בכמה מקומות בארץ וגם בתפוצות. בתלמוד הירושלמי מסופר כי עוד לפני חורבן הבית השני היו בירושלים 480 בתי כנסת.

לאחר חורבן בית המקדש השני עלתה חשיבותו של בית הכנסת, כאשר התפילה בו היוותה תחליף לעבודת הקורבנות בבית המקדש. בתקופת המשנה והתלמוד שימש בית הכנסת למטרות נוספות: ללימוד תורה ולענייני ציבור, כגון – עזרה הדדית וצדקה.

בימי הביניים קיבל בית הכנסת תפקידים נוספים: הוא שימש כבית מדרש לציבור הרחב והייתה בו ספרייה תורנית. על מנת לגרום גם לילדים להגיע לתפילות הוקמה עזרת הנשים, מקום נפרד או חלל מופרד על ידי פרגוד או מחיצה כלשהי, בו היו האמהות והנערות שומעות את התפילה.

מבואת בית הכנסת או מקום בחצרו שימשו כמקום קבלת עיצות בנושאי הלכה ומקום בו פסקו הרבנים פסיקות הלכה ודנו בנושאים שבין אדם לרעהו.

תוספות אלו גרמו למרכזיותו של בית הכנסת בהוויה היהודית, הן מבחינה רוחנית והן מבחינה ארגונית.

מבנה בית הכנסת

בעבר היו מאוכסנים חפצי הקודש, ובעיקר ספרי התורה בתיבה אשר הובאה מחדר איכסון אל אולם התפילה ובסיום התפילה הוחזרה לחדר האכסון, עם השנים הושארה התיבה באופן קבוע באולם התפילה, שינתה את צורתה לצורת ארון והוצבה בכותל המזרח. מקובל בבתי הכנסת הספרדים לכנות מקום זה היכל ובבתי הכנסת האשכנזים מכנים מקום זה ארון קודש. בדרך כלל אזור זה מוגבה משאר בית הכנסת. לפני ארון הקודש, נמצא בדרך כלל שטיח שעליו עומדים הכהנים בעת ברכת כהנים (לקראת סוף חזרת הש"ץ). באמצע בית הכנסת יש אזור מוגבה נוסף - הבימה, ובה תיבה - שולחן שעליו מניחים או מעמידים (תלוי במנהג) את ספר התורה בעת קריאת התורה. לצד התיבה, ברוב בתי הכנסת האשכנזיים ישנו מקום ישיבה למגביה. בבתי הכנסת האשכנזיים נמצא בקדמת בית הכנסת סמוך לארון הקודש, העמוד, שלידו עומד שליח ציבור - חזן. בבתי הכנסת הספרדיים והתימניים לא קיים כלל עמוד, וכל התפילות מתנהלות מן התיבה בלבד. אצל הספרדים לעתים מנוהלת התפילה ממקומו של הש"ץ (כמו בקורבנות טרם פסוקי דזימרה) ואצל האשכנזים לעתים מנוהלת התפילה מהבימה (בעיקר אשרי יושבי ביתך-ובא לציון בימי שני וחמישי בבתי כנסת המתפללים בנוסח ספרד, וקבלת שבת בנוסח אשכנז). הבדל נוסף הוא אופן הישיבה. בבתי כנסת אשכנזיים כל הקהל יושב כשפניו לארון הקודש. בבתי כנסת ספרדיים ובעיקר תימניים הקהל יושב תוך שהוא מקיף את התיבה בצורת "ח" (כך שרק חלק מהקהל יושב ופניו להיכל).

אף שכל בית כנסת פתוח בפני כל יהודי, נחלקים בתי הכנסת לפי קריטריונים אחדים:

לפי עדה (על-פי רוב בשל השוני בנוסח): אשכנזים (נוסח אשכנז או נוסח ספרד), ספרדים (נוסח הספרדים), תימנים וכו'.

לפי זרם ביהדות: אורתודוקסים, קונסרבטיבים, רפורמים, קראים וכו'.

סגנון הריהוט בבתי הכנסת שונה מעדה לעדה ומקהילה לקהילה. ישנם מפוארים וישנם צנועים. יש בתי כנסת שתלויות בהם תמונות, ויש שמצמצמים בהן. כך למשל בבית הכנסת הגדול בירושלים, קיימים ויטראז'ים מעוטרים. בבתי כנסת בתקופה הרומית נמצאו רצפות פסיפס בסגנון הרומאי, עם גלגל המזלות וציורים המתארים מסיפורי מקרא ואף תמונות של הליוס - אל השמש במרכזן.

בחו"ל בתי הכנסת מכוונים כלפי ארץ ישראל. בארץ ישראל, בתי הכנסת מכוונים לכיוון ירושלים. ובירושלים לכיוון הר הבית, שהוא המקום המקודש ביותר על פי המסורת היהודית. כל זאת על פי תפילת שלמה המלך: "וְשָׁבוּ אֵלֶיךָ בְּכָל לְבָבָם וּבְכָל נַפְשָׁם, בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם, אֲשֶׁר שָׁבוּ אֹתָם, וְהִתְפַּלְלוּ אֵלֶיךָ דֶּרֶךְ אַרְצָם אֲשֶׁר נָתַתָּה לַאֲבוֹתָם, הָעִיר אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ וְהַבַּיִת אֲשֶׁר בָּנִיתִ לִשְׁמֶךָ:" (ספר מלכים א', ח, מח)

בבתי כנסת אורתודוקסים ישנה הפרדה בין נשים לגברים. ברוב בתי הכנסת מוקצה לנשים אזור מסוים ביציע או מאחורי אזור הגברים או לצידו, הקרוי "עזרת נשים" (השם נלקח מהאזור שעד אליו יכלו נשים להיכנס בבית המקדש). על פי ההלכה מספיק שתהיה מחיצה בגובה של מטר בין הנשים לגברים ויש פוסקים המחמירים שגובה המחיצה יהיה עד מעל לראשי המתפללים. בבתי כנסת קונסרבטיבים ורפורמים נוהגים לשבת משפחות משפחות, נשים וגברים גם יחד.

לאדם שמנהל את ענייני בית הכנסת קוראים גבאי, והוא אחראי על ניהול הצדדים הלוגיסטיים וסדרים נוספים, כמו קביעת זמני תפילה, ניהול התפילות, מינוי הקוראים בתורה, חלוקת העליות והכיבודים השונים. בדרך כלל ישנם וועדה נבחרת מקרב המתפללים, שעוסקת בניהולו של בית הכנסת.

קדושת בית הכנסת

בניין בית הכנסת הוא מקום קדוש ולכן אסורות בו בתנאי היום-יום פעולות כגון לינה ואכילה. אולם לתלמידי חכמים שתורתם אומנותם או כאשר בית כנסת מהווה מקום מפלט מותרות גם פעולות אלו.

הריסתו של בית כנסת פעיל אסורה אלא לשם בניית בית כנסת אחר בתנאים מסוימים. אחד הדיונים בעניין החלפת בית כנסת ישן בחדש מצוי בתלמוד הבבלי במסכת בבא בתרא (דף ג, עמוד ב). הדיון מתחיל בדברי רב חסדא שקובע כי לא ניתן להרוס בית כנסת עד שיבנה בית כנסת אחר במקומו. הדעות חלוקות בשאלה מדוע. יש שאומרים משום "פשיעותא", היינו החשש שמא לא תושלם בנייתו של בית הכנסת החדש וכך תישאר הקהילה ללא בית כנסת, ויש שאומרים משום "צלויי", היינו העובדה שבמהלך הבנייה לא יהיה מקום תפילה. כאשר יש מקום תפילה חלופי נותר החשש הראשון, "פשיעותא". בהמשך הגמרא קובע רב אשי כי הריסת בית הכנסת אסורה גם כאשר חומרי הבנייה מונחים מוכנים לבניית הבניין החדש, שכן יש חשש שימכרו את חומרי הבנייה לשם פדיון שבויים. לבסוף מסייגת הגמרא מקרה בו יש בבית הכנסת סדקים העלולים לגרום להתמוטטותו, ואז מותר להרוס ולבנות חדש במקומו. מסקנה נוספת עולה מדיון מאוחר יותר בעקבות הריסתו של בית המקדש בידי הורדוס לשם בניית בניין חדש: לפי חלק מהדעות כאשר השלטון הורס בית כנסת לשם בניית בית כנסת אחר מותר הדבר שכן התחייבות של שלטון היא התחייבות רבת תוקף ואין חשש שיחזור בו. הגמרא מסיקה שהריסת בית כנסת בחו"ל היא קלה יותר, משום שהם נבנו בתנאי שיהיה אפשר להרוס אותם, שכן ממילא השהות בגולה היא זמנית. לעומת זאת, בנוגע לבתי כנסת בארץ ישראל לא מועיל שום תנאי.

בעניין זה ישנם דיונים רבים בתלמוד ורבים עוד יותר אצל הפוסקים לדורותיהם. הידרשות לשאלה הייתה בעת תוכנית ההתנתקות, אז ביקשה מדינת ישראל להרוס את בתי הכנסת בגוש קטיף ובצפון השומרון. הרבנים השונים נתאחדו בדעת רוב מוצקה שהדבר אסור בתכלית האיסור ולבסוף שינתה ממשלת ישראל את החלטתה ולא הרסה את בתי הכנסת.

חיפוש
חפש:  
שם:  
עיר:  
 
קבלו עדכונים מהארגון
שם:
דואר אלקטרוני:
מרכז הדרכה
       
שידור חי
                       
ארגון גני הילדים הפרטיים תקנון צור קשר כניסה לאתרי גננות מדריך לניהול אתר ניהול ספקים מפת האתר אינדקס גנים גני ילדים גננות משתפות לוחות לימודי גננות

© כל זכויות שמורות לארגון גני הילדים הפרטיים בישראל                             בניית אתר                                האתר מנוהל ומפוקח על ידי - נגב ניהול אתרים באינטרנט