כניסה לגנים שם משתמש: סיסמה:
  •  
מסלול לימודים
פרסום אפקטיבי
פתח/י אתר לגן
פתחי אתר מקצועי לגן
מה חדש
סקר
  איך אתם תורמים למאמץ לשמירת הבטיחות בדרכים?



hishtalmut.jpg
ראש השנה - סדר ליל ראש השנה
 

סדר ליל ראש השנה ערכה תמר בר

מתוך ויקפדיה:

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A1%D7%93%D7%A8_%D7%9C%D7%99%D7%9C_%D7%A8%D7%90%D7%A9_%D7%94%D7%A9%D7%A0%D7%94

סדר ליל ראש השנה הוא מנהג יהודי עתיק אשר ראשיתו בתקופת התלמוד והגאונים.

המנהג כולל אכילת מאכלים סימבוליים ואמירת תפילות במהלך סעודת הלילה של ראש השנה, אשר בשל היותה הסעודה הראשונה של השנה היא מקבלת חשיבות רבה במסורת היהודית והיא שניה רק לסעודת ליל הסדר. הכינוי הנפוץ למאכלים הסמליים הנאכלים במהלך הסדר הוא "סימנים" ויש המכנים אותם "ברכות", "ברכיות" או "יהי רצון" בשל התפילות הנאמרות עליהם. רבות מתפילות אלו הן בזיקה לשמות המאכלים, כלומר שם המאכל דומה מבחינת הצליל לתוכן הבקשה.

המנהג המקורי שהוזכר בתלמוד כלל אכילה של המינים "קרא", "רוביא", "כרתי", "סלקא" ו"תמרי" בתקופות קדומות היו אף שנהגו רק לומר את הבקשות אך לא לאכול בפועל את המאכלים, מנהג שכמעט נעלם כיום. בתקופת הגאונים מוזכרת גם אכילת דבש, בשר שמן וראש כבש. בתקופת הראשונים הוזכרה גם אכילה של רימון, תפוח ודגים. רק בסוף תקופת הראשונים אוחד המנהג של אכילת הדבש עם מנהג אכילת התפוח למנהג המפורסם של אכילת תפוח בדבש. מאכלים רבים נוספו במרוצת הדורות, אשר שונים לעתים בקרב עדות ישראל השונות.

זיהוי המאכלים ואופן הכנתם

כאמור לעיל, יסודו של המנהג הוא בדברי האמורא הבבלי אביי, שהזכיר את המינים: "קרא ורוביא כרתי סילקא ותמרי". המאכל היחיד שהוא קל לזיהוי מיידי הינו ה"תמרי" - תמר. זיהויים של יתר המאכלים סבוך יותר וקיימים זיהויים שונים ואופני הכנה הייחודיים לעדות ישראל השונות.

קרא- קרא היא מין ממשפחת הדלועיים אך לא ברור לחלוטין לאיזה מין הכוונה. המנהג הנפוץ לקחת דלעת אך יש נוהגים לקחת מין קישוא לבן (אף הקישוא הוא ממשפחת הדלועיים). באשר לאופן ההכנה קיימים מנהגים שונים - מנהג נפוץ אצל יהודי ספרד הוא להכין ריבת דלעת. אצל יהדות לבנון נהוג להשתמש ב"ירק הקרעה, הוא מעין קישוא, שאותו חותכים ומבשלים עם גרגרי חומוס ותבלינים ומגישים חם".

רוביא- ביחס לרוביא קיימים זיהויים רבים מאוד. הזיהוי המקובל ביותר הוא מין של שעועית הקרוי בערבית "לוביה". לעומת זאת, רש"י מזהה אותה עם התלתן אלא שכוונתו כנראה לתלתן המשנאית שהיא בעצם צמח החילבה ובהתאם לשיטה זו נהוג אצל יהדות תימן לקחת חילבה.בתשובת רב האי גאון באוצר הגאוניםהיא מזוהה עם פול המצרי, ויש אף מיהודי צפון אפריקה שנוהגים לאכול פול ממש.אך הרשב"ץ בחידושיו לראש השנה מזהה את הפול המצרי הנזכר עם המין הנקרא בערבית "לוביא", וכפי שכתבנו לעיל - זהו הזיהוי הנפוץ. יש המזהים אותה עם השומר ויש עם השומשום.

כרתי- הכרתי הוא הכרישה.אצל היהודים הספרדים דוברי הלאדינו וכן בקהילות אחרות במזרח התיכון כדוגמת יהדות לבנון נהוג להכין ממנו מעין חביתת ירק, שיש המוסיפים לה גם בשר טחון ויש שעושים אותה פרווה.

סלקא-ככל הנראה הכוונה לתרדויש נוהגים לקחת סלק עלים (עלי מנגולד). ויש נוהגים לקחת את שורש הסלק ולא את העלים. כל הצמחים הללו (הסלק, עלי המנגולד והתרד) הם מאותה משפחה (סלקיים) ובשל כך הבעיה בזיהויים המדויק והשוני בין המנהגים.

אצל היהודים הספרדים דוברי הלאדינו וכן בקהילות אחרות במזרח התיכון כדוגמת יהדות לבנון משתמשים בעלי מנגולד או בתרד מהם נהוג להכין חביתת ירק בדומה לזאת של הכרתי. שמה בלאדינו הוא "קפטיקאס די פאזי" או "אלבונדיגס די פאזי" (קציצות תרד).אצל יהודי בבל נהוג כלל לא לאכול את הסלקא אלא רק לומר עליה את תפילת "יהי רצון"[20].

מאכלים שנוספו במהלך הדורות מעבר למנהג התלמודי

החל מתקופת הגאונים התרחב המנהג ובמהלך הדורות נוספו סימנים רבים נוספים

בשר שמן ומיני מתיקה

ריבות כמנהג יהודי לוב: תפוחים, חבושים, שזיפים, קישואים (מלמעלה עם כיוון השעון) ובאמצע תפוזיםבספר נחמיה[21] מובא שבראש השנה (ביום הראשון לחודש השביעי) התאספו העם ועזרא הסופר קרא לפניהם מדברי התורה. העם - בשמעם את דברי התורה פרצו בבכי. עזרא ונחמיה אמרו להם שאין להיות עצבים ביום זה בשל קדושתו אלא יש לאכול בו מאכלים שמנים ודברי מתיקה וכלשון הפסוק

וַיֹּאמֶר לָהֶם לְכוּ אִכְלוּמַשְׁמַנִּים וּשְׁתוּ מַמְתַקִּים וְשִׁלְחוּ מָנוֹת לְאֵין נָכוֹן לוֹ כִּיקָדוֹשׁ הַיּוֹם לַאֲדֹנֵינוּ וְאַל תֵּעָצֵבוּ כִּי חֶדְוַת ה' הִיאמָעֻזְּכֶם. נחמיה פרק ח' פסוק י

נוהגים לאכול בשר שמן ולשתות דבש וכל דבר מתוק, בהתאם לפסוק הנזכר, ו"כדי שתהא כל השנה כולה מתוקה ועריבה, ולא יהא בה דבר רע ודבר צרה"..

בני צרפת אכלו תפוחים אדומים ואילו בני פרוונצא אכלו ענבים לבנים, תאנים לבנות וראש.               התפוחים אותם אכלו בני צרפת והתאנים והענבים שאכלו בני פרובנס גם הם פירות מתוקים והם נאכלים מאותה סיבה של אכילת הדבש שנזכרה לעיל. הטעם למנהג פרובנס לאכול דווקא פירות לבנים הוא שהם מסמלים את הכפרה כחלק ממנהגים אחרים הקשורים בלבן בימים נוראים

מנהג אכילת תאנים עודנו קיים כיום במספר קהילות ספרדיות כאשכנזיות.

באשכנז של ימי הביניים המאוחרים אוחד מנהג בני צרפת לאכול תפוח עם מנהג הגאונים לאכול דבש לכדי המנהג המפורסם לאכול תפוח בדבש עליו אמרו "תתחדש עלינו שנה מתוקה"

מנהג לטבל בדבש את פרוסת הלחם עליה מברכים את ברכת המוציא לחם מן הארץ במקום במלח הנהוג בשאר השנה[. מנהג אכילת מיני מתיקה הביא גם לידי כך שחלק מן הסימנים שנזכרו בתלמוד או סימנים אחרים נאכלו בצורה של ריבה או קומפוט. כך למשל בכמה קהילות ספרדיות מכינים ריבה מדלעת וכן מחבושים, תפוחים ומינים נוספים.

ראש- מנהג אכילת ראש כבש מובא בתשובת מתקופת הגאונים "כדי שישמענו הקדוש ברוך הוא לטובה בראש השנה וישימנו לראש ולא לזנב". כבר הוזכר לעיל בשם מחזור ויטרי שכך נהגו בני פרובנס, וכן מובא אצל ראשונים אחרים שכתבו לאכול אייל, זכר לאייל שהקריב אברהם לאחר עקידת יצחק.

דגי ם- בכדי "לפרות ולרבות כדגים". בדורות מאוחרים הוזכר שמי שקשה לו להשיג ראש איל יכול להמירו בראש של דג ובכך התמזג מנהג אכילת הדגים עם מנהג אכילת הראש. היו שהתנגדו לאכילת דגים בראש השנה ראו לקמן הימנעות ממאכלים שונים.

מאכלים נוספים

אתרוג- אכילתו אינה נפוצה למדיי הממליץ להכין ממנו ריבה. יש שנהגו לאוכלו בתור פרי חדש.

רימון: מקור המנהג לאכול רימון נמצא בדברי ר' דוד אבודרהם. הטעם לאכילתו הוא כדי ש"ירבו זכויותינו כרימון", הפסוק בספר שיר השירים "כפלח הרימון רקתך": "אמר ר' שמעון בן לקיש: אל תקרי "רַ‏קתך" אלא "רֵיקתך", שאפילו ריקנים שבך מלאים מצוות כרימון". בדורות מאוחרים היו שנהגו לאכול את הרימון דווקא ביום השני של ראש השנה, בשל היותו פרי חדש גם בארצות רחוקות בהן כלל לא גדל הפרי היו שנהגו לאכולו

ריאה: כמה מחכמי פרובנס בתקופת הראשונים מציינים שאוכלים ריאה. ר' אהרון הכהן מלוניל מציין אף שהיא נאכלה עם דבש. מנהג זה השתמר בכמה מקהילות הספרדים גם כן, עד לימינו. היא נאכלת משום שהיא קלה, ומבקשים שהשנה הבאה תהיה קלה כריאה ולא כבדה מעול הצרות.

חבושים: אכילתם נפוצה בעיקר בארצות צפון אפריקה, בדרך כלל בצורת ריבה. נאכלים גם בשל טעמם המתוק או בשל היותם פרי חדש.

גזר: כותב שיש לאכול כל דבר שמתאים בלשון המדוברת באותה מדינה למשמעות של רבייה. מכאן התפשט מנהג בקרב יהדות מזרח אירופה לאכול גזר (ובפרט צימעס) הנקרא ביידיש "מעהרן" שמשמעו גם "לרבות". הרחק ממזרח אירופה, הרב יוסף קאפח מציין כי גם בקרב יהדות תימן היו שאכלו גזר עליו אמרו "יגזרו אויבינו ושונאינו"[42].

חלות בצורות שונות: יש מיהודי אשכנז הנוהגים בראש השנה לאכול חלות בצורת סולם - משום שכתוב במדרש שה' עושה סולמות ברקיע ועל סולמות אלו "את זה מעלה ואת זה מוריד". לעומת זאת יש שנהגו לאכול חלות עגולות דווקא.

חיפוש
חפש:  
שם:  
עיר:  
 
קבלו עדכונים מהארגון
שם:
דואר אלקטרוני:
מרכז הדרכה
       
שידור חי
                       
ארגון גני הילדים הפרטיים תקנון צור קשר כניסה לאתרי גננות מדריך לניהול אתר ניהול ספקים מפת האתר אינדקס גנים גני ילדים גננות משתפות לוחות לימודי גננות

© כל זכויות שמורות לארגון גני הילדים הפרטיים בישראל                             בניית אתר                                האתר מנוהל ומפוקח על ידי - נגב ניהול אתרים באינטרנט