כניסה לגנים שם משתמש: סיסמה:
  •  
מסלול לימודים
פרסום אפקטיבי
פתח/י אתר לגן
פתחי אתר מקצועי לגן
מה חדש
סקר
  איך אתם תורמים למאמץ לשמירת הבטיחות בדרכים?



hishtalmut.jpg
ראש השנה - מנהגים
 

מנהגי ראש השנה ערכה תמר בר

מתוך ויקיפדיה: http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A8%D7%90%D7%A9_%D7%94%D7%A9%D7%A0%D7%94

התרת נדרים. על פי התורה יש חיוב על האדם לקיים את נדריו. : "כִּי תִדֹּר נֶדֶר לַה' אֱלֹהֶיךָ, לֹא תְאַחֵר לְשַׁלְּמוֹ: כִּי דָּרֹשׁ יִדְרְשֶׁנּוּ ה' אֱלֹהֶיךָ מֵעִמָּךְ, וְהָיָה בְךָ חֵטְא. וְכִי תֶחְדַּל לִנְדֹּר, לֹא יִהְיֶה בְךָ, חֵטְא. מוֹצָא שְׂפָתֶיךָ תִּשְׁמֹר וְעָשִׂיתָ: כַּאֲשֶׁר נָדַרְתָּ לַה' אֱלֹהֶיךָ נְדָבָה, אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ בְּפִיךָ." (דברים כ"ג כ"ב-כ"ד). אחת הדרכים להימנע מקיום הנדר הינו התרתו באמצעות חכם, שמוצא פתח לאי תקפותו של הנדר, שנעוץ בכך שהאדם לא היה נודר את נדריו אם היה יודע דבר מסוים. לכן בערב ראש השנה, נהוג שמתירים את הנדרים שננדרו במהלך השנה האחרונה, לפני שלושה אנשים שמהווים מעין בית דין, שרק בכוחו לשחרר האדם מכל הבטחותיו.

·         בראש השנה מרבים בתפילות, לפי מנהג האשכנזים לכל הפחות עד חצות היום, ולמנהג הספרדים מסיימים לפני חצות היום כדי שלא ייחשב כצום. תפילות שחרית ומוסף ארוכות במיוחד, חגיגיות וכוללות פיוטים. הפיוטים משתנים בין קהילה לקהילה וגם המנגינות שלהם. מקובל שהחזן מרבה במיוחד בניגונים בתפילות אלו. הדגש בתפילות הוא על המלכת הקב"ה ועל חרדת הדין. פיוט מפורסם ביותר, הנכלל בתפילה הוא ונתנה תוקף המיוחס לרבי אמנון ממגנצא. פיוט זה נהוג בעיקר בקרב הקהילות האשכנזיות ואילו בקרב הקהילות הספרדיות רק מעטים נוהגים לאומרו. בתוך תפילת העמידה של מוסף ניתן ביטוי בברכות לשלושה נושאים מרכזיים: מלכויות זכרונות ושופרות: "מלכויות" - מלכותו של הקב"ה במהלך הדורות, "זכרונות" - העלאת זיכרון ישראל לפניו ו"שופרות" - התגלות האלוהית, "בקול שופר עליהם הופעת". כלולים בהן, נוסף על הברכות הרגילות, מימרות ופסוקים המבטאים שלושה נושאים אלו. מטעם אי הזכרת החטאים, נוהגים בקהילות רבות לדלג בראש השנה כל מקום בתפילה שמוזכר בו וידוי על חטא.

 

·         קריאת התורה: ביום הראשון נקרא סיפורם של הגר וישמעאל, אשר מלאך אלוהים הצילם מגוויעה בצמא. ביום השני קוראים את פרשת עקידת יצחק. זיכרון העקידה עולה כמה פעמים בתפילה, כדוגמה לניסיון שמבקשים לעורר את זכרו בפני אלוהים בתקווה שיטה עבורו חסד. אצל יהודי אשכנז נוהגים לקרוא את הקריאה בניגון מיוחד ומרטיט, אך אצל הספרדים לא נהוג מנהג זה.

·         תקיעת שופר. לפני תפילת מוסף ובמהלכה תוקעים בשופר. בתקיעה יש צלילים שונים הידועים כתקיעה - שהיא תקיעה אחת ארוכה וממושכת, שברים - שהיא רצף של שלוש תקיעות קצרות (מכונות בתלמוד גם גניחות) ותרועה שהיא רצף של תשע תקיעות מהירות (מכונות בתלמוד גם יללות). כדי לצאת ידי חובת תקיעות נפסק שיש לשמוע שלושים קולות - שלוש פעמים "תקיעה שברים תרועה תקיעה", שלוש פעמים "תקיעה שברים תקיעה", ושלוש פעמים "תקיעה תרועה תקיעה". בנוסף, מוזכר בגמרא שתוקעים סדר זה פעמיים - פעם אחת "כשהן יושבין" ופעם נוספת "כשהן עומדין", כדי לערבב את השטן, כשיראה שהמצוות חביבות על ישראל והם מרבים לתקוע. הפירוש המקובל על דעת רוב הפוסקים הוא, שיש לתקוע פעם אחת שלושים קולות לפני תפילת מוסף, כשיכולים עדיין לשבת, ופעם נוספת בחזרת הש"ץ של תפילת מוסף, בזמן שבו שליח הצבור "עומד" בתפילתו.

למעשה נהוג לתקוע לפחות מאה תקיעות כנגד מאה יבבות שיבבה אמו של סיסרא על פי המסורת. לשם כך יש הנוהגים לתקוע גם במהלך תפילת לחש של מוסף שלושים קולות, ויש התוקעים אותם בסיום התפילה. במהלך הקדיש החותם את תפילת מוסף תוקעים עוד עשרה קולות: תקיעה שברים תרועה תקיעה, תקיעה שברים תקיעה, ותקיעה תרועה תקיעה. בכך נשלם מנין מאה הקולות.

חז"ל גזרו שאין תוקעים בשופר ביום ראש השנה שחל בשבת, מחשש שהתוקע שלא יידע לתקוע היטב יילך לבקי בדבר והשופר יטולטל ברשות הרבים, דבר המהווה חילול שבת. גם בראש השנה שחל בחול קיים איסור מדברי חכמים לתקוע בשופר שלא לצורך קיום המצווה, כשם שנאסרה השמעת קול בשאר כלי זמר בשבתות ומועדים.

מטעמי התקיעה: המלכת ה' והתחברות אל המימד הרוחני שבמציאות, זכירת מעמד הר סיני, התעוררות לתשובה בעקבות קול התרועה המכניס מורך ללב וכן בלבול השטן. לפני תקיעת שופר נהגו קהילות ספרד לשיר את הפיוט "עת שערי רצון להפתח". פיוט זה חובר על ידי יהודה שמואל אבן עבאש, ותוכנו - סיפור עקידת יצחק.

רבי סעדיה הגאון מבבל מהמאה ה-10 הסביר את משמעות התקיעה בשופר: "התרועות הן קריאה של מלכות, ובכל מקום שתאה מותא שופרות בכתבי הקודש, תרועת מלך הם. בראש השנה יושב ה' על כס מלכותו לשפוט את באי העולם, לכן נאה לתקוע בשופר".

·         איחולים: נהוג לאחל בליל ראש השנה, ולדעות שונות אף ביומו ובליל היום השני, "לשנה טובה תיכתב ותחתם". יש המוסיפים "לאלתר לחיים טובים". לנשים וילדות מברכים "לשנה טובה תיכתבי ותחתמי", ולרבים - בלשון רבים[8]. החל מהמאה ה-14 ‏‏[9] נהגו לשלוח איחולים אלה בכתב. מסוף המאה ה-19, לאחר המצאת גלויות הדואר, נפוץ מאוד מנהג שליחת כרטיסי ברכה שהוכנו עבור החג. מסוף המאה ה-20 דעך השימוש בכרטיסי נייר והוחלף בברכות טלפוניות ובמשלוח ברכות בדואר אלקטרוני וב-SMS.

·         תשליך: ביום הראשון של ראש השנה (או ביומו השני במקרה שהיום הראשון חל בשבת לפי מנהג האשכנזים) , הולכים אחרי הצהריים לחוף נהר או ים ואומרים בו את תפילת תשליך, שהיא בקשה להשלכת העבירות אל "מצולות ים". במקומות שבהם לא היו מקווי מים קרובים נהגו לעלות למקום גבוה שממנו צופים עליהם. מקובל לנער את שולי הבגדים כסמל להתנערות מהעוונות.

·         בשנים האחרונות נהגו חסידי ברסלב ואחרים להתפלל בראש השנה באומן, ליד קברו של רבי נחמן מברסלב.

·         מניעה משינה: נהוג להימנע משינה ביומו של ראש השנה, על פי דברי התלמוד הירושלמי שהובאו אצל הפוסקים, שהישן בראש השנה ישן מזלו. אך יש שאינם מקפידים על כך אחרי חצות היום.

 

 

 

ארוחת החג

ריבות כמנהג יהודי לוב

נהוג לערוך סעודה חגיגית. בסעודות ליל החג נהוג לערוך סדר אכילה מיוחד הכולל אכילת מאכלים סימבוליים המכונים "סימנים" ואמירת תפילות על אותם המאכלים אשר דומה מבחינת הצליל לשם המאכל.

מקור המנהג בדברי האמורא אביי בתלמוד, המציין שיש לאכול "קרא" (דלעת או קישוא), "רוביא" (מין שעועית, או חילבה), "כרתי" (כרישה), "סלקא" (סלק, תרד או עלי מנגולד) ו"תמרי" (תמרים). בתקופת הגאונים מוזכרת גם אכילת דבש, בשר שמן וראש כבש. היסוד לאכילת דבש ובשר שמן הוא קדום מאוד, וכבר בספר נחמיה מוזכר שעזרא ונחמיה הורו לעם בראש השנה "לְכוּ אִכְלוּ מַשְׁמַנִּים וּשְׁתוּ מַמְתַקִּים וְשִׁלְחוּ מָנוֹת לְאֵין נָכוֹן לוֹ כִּי קָדוֹשׁ הַיּוֹם לַאֲדֹנֵינוּ וְאַל תֵּעָצֵבוּ כִּי חֶדְוַת ה' הִיא מָעֻזְּכֶם" (נחמיה, ח', י').

בתקופת הראשונים הוזכרה גם אכילה של רימון, תפוח ודגים. רק בסוף תקופת הראשונים, בקרב יהדות אשכנז אוחד המנהג של אכילת הדבש עם מנהג אכילת התפוח למנהג המפורסם של אכילת תפוח בדבש, שהתפשט לרבות מקהילות ישראל גם במקומות אחרים. מאכלים רבים נוספו במרוצת הדורות, אשר שונים לעתים בקרב עדות ישראל השונות.

נוסף על כך נמענים מאכילת מאכלים מסוימים. מנהג קדום מתקופת הגאונים הוא להימנע מאכילת מאכלים חמוצים. מנהג נוסף שמקורו ביהודי אשכנז הוא הימנעות מאכילת אגוזים מחמת שני טעמים: האחד, שהאגוזים מרבים ליחה, וקיים חשש שיטרידו את המתפללים בזמן התקיעה בשופר, שעה שנדרשת דממה מוחלטת; ונימוק נוסף הוא כיון שאגוז הוא בגימטריה "חטא" (בלי האות "א" שאינה נשמעת בקריאה), ומן הראוי להימנע בראש השנה מכל דבר המזכיר חטא[

חיפוש
חפש:  
שם:  
עיר:  
 
קבלו עדכונים מהארגון
שם:
דואר אלקטרוני:
מרכז הדרכה
       
שידור חי
                       
ארגון גני הילדים הפרטיים תקנון צור קשר כניסה לאתרי גננות מדריך לניהול אתר ניהול ספקים מפת האתר אינדקס גנים גני ילדים גננות משתפות לוחות לימודי גננות

© כל זכויות שמורות לארגון גני הילדים הפרטיים בישראל                             בניית אתר                                האתר מנוהל ומפוקח על ידי - נגב ניהול אתרים באינטרנט