מירי צללזון
סִפּוּר חַג חֲנֻכָּה
בְּתוֹך מִקְדָּשׁ, לִפְנֵי שָׁנִים,
עָמְדָה מְנוֹרַת זָהָב יָפָה
וְלָהּ שִׁבְעָה קָנִים.
כָּל יוֹם הֵאִירָה הַמְּנוֹרָה
בְּאוֹר זָהָב טָהוֹר,
וְכָל הָאָרֶץ מִסָּבִיב
הֵאִירָה מִן הָאוֹר...
אַך בָּאוּ אָז הַיְּוָנִים
כִּבּוּ אֶת הַמְּנוֹרָה,
וְהַמִּקְדָּשׁ נִשְׁאַר עָצוּב
בַּחֹשֶך הַנּוֹרָא.
מִיָּד יָצְאוּ הַמַּכַּבִּים,
בְּלִי פַּחַד, בְּלִי חֲשָׁשׁ
לְהַחֲזִיר אֶת כָּל הָאוֹר
אֶל תּוֹך בֵּית-הַמִּקְדָּשׁ!
אֲבָל הַחֹשֶך בַּמִּקְדָּשׁ
מִלֵּא אֶת כָּל הַבַּיִת,
כִּי לֹא הָיָה אַף כַּד אֶחָד
שֶׁיֵשׁ בּוֹ שֶׁמֶן זַיִת!
חִפְּשׂוּ, חִפְּשׂוּ עַד שֶׁמָּצְאוּ
רַק כַּד פִּצְפּוֹן וָקָט...
חָשְׁבוּ כֻּלָּם: הוּא לֹא יַסְפִּיק,
אַף לֹא לְיוֹם אֶחָד!
אַך נֵס קָרָה וּמִן הַכַּד
הֵאִירָה הַמְּנוֹרָה –
לֹא יוֹם אֶחָד, שְׁמוֹנָה יָמִים
לִכְבוֹד הַחֲנֻכָּה!
מֵאָז דָּלְקוּ נֵרוֹת רַבִּים
כַּכּוֹכָבִים בָּרוֹם,
לְזֵכֶר נֵס הַחֲנֻכָּה
דּוֹלְקִים הֵם גַּם הַיּוֹם.