קַעֲרַת הַפֶּסַח/ מירי צללזון

עֶרֶב פֶּסַח סוֹף-סוֹף בָּא,

בְּנֵי הַמִשְפָּחָה בַּחֶדֶר

מִתְיַישְבִים לַמְסִיבָּה

לַחֲגוֹג אֶת לֵיל הַסֵדֶר.

מִמוּלִי עַל הַשוּלְחָן,

יֵש מַצוֹת, (נוּ, כַּמוּבָן!

כִּי הִסְבִּיר לִי סַבָּא חַיִים

שֶמַצוֹת אָכְלוּ כּוּלָם,

כְּשֶיָצְאוּ מִתוֹך מִצְרַיִם!)

יֵש גַם כּוֹס לְאֵלִיָהוּ,

אֵלִיָהוּ הַנָבִיא,

שֶיָבוֹא לִשְתוֹת אֶצְלֵנוּ

וּבְרָכָה לֶחָג יָבִיא.

אַך הֲכִי הֲכִי יָפָה

זוֹ הַקְעָרָה!

מִסָבִיב, בָּעִיגוּלִים

יֵש בָּה כָּל מִינֵי דְבָרִים!

לְמָשָל, בֵּיצָה קָשָה,

כִּי עָבְדוּ שָם בְּמִצְרַיִם

עֲבוֹדָה מְאוֹד קָשָה!

וְלָכֵן גַם יֵש מָרוֹר,

(כָּך אָמַר לִי סַבָּא חַיִים),

שֶיִהְיֶה גַם לָנוּ מַר,

כְּמוֹ לָהֶם שָם, בְּמִצְרַיִם!

מְתוּקָה רַק הַחֲרוֹסֶת

( יֵש בָּה דְבַש וֶאֱגוֹזִים!)

לֹא אִכְפַּת שֶהִיא בְּעֶצֶם

טִיט לִבְנוֹת בּוֹ לְבֵנִים..!

אַך אֶת כָּל עִנְיָין הַזְרוֹעַ,

הַכַּרְפַּס וְהַחַזֶרֶת –

(תַ'אֱמֶת, אֲנִי אוֹמֶרֶת!)

לֹא הֵבַנְתִי כְּלָל וּכְלָל!

מָה אִכְפַּת? זֶה לֹא חָשוּב,

הָעִיקָר הוּא, כַּמוּבָן

שֶאֶמְצָא – אֲנִי לְבַד! –

אֵיפֹה הָאֲפִיקוֹמָן!