האור הוא היסוד הראשון שנברא בעולם, שנאמר: "וְיֵאָמֵר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר. וַיַרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב…" (בראשית א 4-3).

אמרו חז"ל: "ראה אלוהים, ובחר במציאותו של האור, אשר הוא הטוב", כך על פי ספורנו. והרמב"ן מוסיף  "ורצה בקיומו לעד".

האור שנברא בששת ימי בראשית היה אור גדול. אור זה מכונה "האור הגנוז", ונאמר עליו כי הוא אור על-טבעי שיאיר באחרית הימים דרכם של צדיקים (תלמוד בבלי חגיגה יב ע"א).

 האור במשמעות הרוחנית

אור הוא סמל לדבר טוב, נעים ומהנה הוא מייצג את הנאורות, את החכמה ואת ההשכלה; את היופי והאהבה, ואת האושר, השמחה והחיבה.

במקרא האור הוא סמל לחסד, לרצון טוב ולהסברת פנים: "יָאר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ" (במדבר ו 25). האור מופיע כדימוי לישועה, לרווחה, לחיים ולשלום. התורה נמשלת אף היא לאור: "כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר" (משלי ו 23). האור שבתורה טמון בערכים המוסריים, החברתיים והדתיים שבה, ואלה מורים ומאירים את הדרך להולכים לאורה.

ביהדות יש באור הרבה מעבר לסגולותיו הפיסיקליות: האור מייצג טוהר, רוחניות וקדושה, ומשרה רוך, זוהר וחגיגיות החודרים לנשמתו של האדם. האור מהווה גם אמצעי ביטוי מוחשי לציון הפן החיובי והטוב שבחיים ומצביע על מהות שיש בה איכות. למשל המנורה שהוצבה בבית המקדש בהיכל ה', האצילה באורה הקורן על קדושת המקום. ואור נרות השבת מסמלים את שלום המשפחה ואחדותה.

לאור נתנו משמעויות חיוביות ואילו לחושך- שליליות

במסורת היהודית נמשלו צדיקים לאור ורשעים- לחושך.

חנוכה נקרא חג האור בגלל נצחון המכבים על היוונים או ניצחון הטוב על הרע.

על אף הסמליות החיובית של האור והשלילית של

החושך, הרי שלאדם חשוב שיהיו שינויים בין אור לחושך. השינויים ממריצים את החיים.

האדם זקוק למנוחה כדי לאסוף כוחות.

קל יותר לנוח כאשר חשוך ושקט מסביב.

ידוע שאנשים הנמצאים זמן רב באור נהיים לא שקטים.

(למשל אסירים שרוצים להעניש אותם, מאירים עליהם

בזרקור חזק)

ואילו אדם השרוי החשיכה זמן ממושך מפסיק לתפקד כראוי.

הגוף שלנו בנוי כך שהוא זקוק לשינויים שבין אור